פסק-דין בתיק ת"א 5247/03

1.         התובע, יליד 13.1.1953, הנו תושב העיר סיאטל בארצות הברית אשר שהה בארץ באשרת שהייה של תייר מיוני 1995 ועד 1.12.2003 והתנדב במרכז הבהאי העולמי בחיפה- הנתבע מס' 1 (להלן- "המרכז הבהאי"). התובע הנו מסגר אומנותי במקצועו.

2.         עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 26.10.01 במסגרת עבודתו ההתנדבותית במרכז הבהאי, התבקש התובע לסייע לאחראי על התחזוקה במרכז הבהאי בהעברתו של כבל חשמל מעל גגות בתי המלאכה. התובע התבקש לעלות על אחד מהגגות. בעת שהתובע הילך על הגג הוא דרך על פתח אור העשוי מפיברגלס אשר נשבר. התובע נפל ונפגע באגן, בעמוד השדרה ובכף ידו הימנית.

שאלת האחריות :

3.         רשלנות:

ב"כ התובע טוען כי המרכז הבהאי חב חובת זהירות של מעביד כלפי התובע, שכן נקבע בהלכה הפסוקה כי במסגרת פקודת הנזיקין אין חשיבות לקיומו של חוזה לצורך הגדרת יחסי עובד מעביד וכי אף מתנדב מזדמן עשוי להיחשב כעובד. ב"כ התובע מוסיף, כי אף אם התובע נקרא ע"י המרכז הבהאי "מתנדב", הרי שבפועל הנו נופל להגדרת "עובד" שכן הוא קיבל בתמורה לעבודתו טובות הנאה ובהן: מגורים, אוכל, דמי כיס, תשלום בגין שימוש ברכב ובנוסף, הוא היה נתון לשליטה מלאה של המרכז הבהאי. חובת הזהירות של המרכז הבהאי כוללת, לטענת ב"כ התובע, את החובה לדאוג למקום עבודה בטוח, החובה להזהיר את העובדים מפני הסיכונים הקיימים במקום העבודה, החובה להדריך את העובדים לגבי אופן ביצוע העבודה והחובה לספק אמצעי בטיחות לעובד. ב"כ התובע מוסיף ומציין כי המרכז הבהאי חב חובת זהירות כלפי התובע גם בשל היותו בעליו ו/או המחזיק במבנה שבו נפגע התובע.

לטענת ב"כ התובע, הוכח כי מר דרוויש, עובד המרכז הבהאי, הורה לתובע לעלות על הגג, כי התובע לא קיבל כל ציוד ביטחון לעלייה על הגג וכי לא היו על הגג קרשים לצורך הליכה עליו. עוד טוען ב"כ התובע, כי הוכח שלא ניתן היה לראות את פתח האור דרכו נפל התובע בשל הלכלוך על הגג ומאחר שלא סומן וכי התובע לא הוזהר מפני פתח האור. אמנם האחראי על התחזוקה אמר לתובע ש"יזהר מפתח האור", אך לא הצביע היכן נמצאים פתחי האור ולא אמר כי קיימים פתחי אור נוספים מלבד זה אותו ראה התובע ושהיה צבוע בירוק. ב"כ התובע טוען כי בכך התנהג המרכז הבהאי באופן בלתי סביר והפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע.

4.         הנתבעים טוענים כי לא חלה על המרכז הבהאי בנסיבות העניין חובת זהירות של מעביד כלפי עובד ביחס לתובע. התובע היה מתנדב ולא היה מחוייב בעלייה על הגג, וזאת בייחוד לנוכח טענתו כי זו לא היתה עבודתו השגרתית. לטענתם, היתה זו החלטתו של התובע לעלות על הגג ללא אמצעי בטיחות. עם זאת, הנתבעים מודים כי המרכז הבהאי חב חובת זהירות כלפי התובע מכוח היותו הבעלים והמחזיק של המקרקעין, אולם טוענים כי יש לייחס לתובע אשם תורם. על אשמו התורם של התובע אדון בהמשך.

5.         מהאמור עולה, כי אין למעשה מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות של המרכז הבהאי כלפי התובע. היות התובע מתנדב ולא עובד אינה משפעת על חובת הזהירות של המרכז הבהאי כלפיו. ראו למשל האמור בע"א 2472/90  גיא מלמד נ' בל גידול סוסים בע"מ ו-3 אח', פ"ד מו(5) 447 , עמ' 452:

"לעניין האחריות כלפי המערער, אחת היא אם בנסיבות המקרה היה המערער עובד של המשיבים, או אם בעת קרות המקרה רק פעל במסגרת הכללית של סיוע למשיבים בחווה. יש לזכור, שנהוג היה ביחסיו של המערער והמשיבים שהוא היה מסייע להם לטפל בסוסים וכנגד זאת האחרונים היו מאפשרים לו לרכב על הסוסים שבחווה. אך יומיים קודם לכן ניהל את החווה לבקשתם. לפיכך, כשפנה המערער אל פרנקי ביום המקרה והציע שיוציא את הסוס לטיול במנאז', היה זה במסגרת היחסים המיוחדים שהיו בינו לבינם, ולא כמתנדב זר. היה זה במסגרת טיפול מסייע בסוסים שהעניק המערער למשיבים, טיפול שפרנקי אישר והסכים לו. בנסיבות אלה, אין ספק שהמערער היה "שכנם" של המערערים - "שכן" המסייע להם בניהול החווה וטיפול בסוסים שבה כשהוא נתון למרותם - במובן זה שהם חבו כלפיו חובת זהירות (לעניין חובת הזהירות כלפי "שכן", כמובנו בפסק דינו של הלורד אטקין בפרשת .DONOGHUE V STEVEUSON ראה, לדוגמה, בע"א 343/74 גרובנר נ. עירית חיפה, פס"ד ל(1) 141, בעמ' 154)".

כן ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', פ"ד נח(1) 1 ,עמ' 19-20:

"השאלה הניצבת לפנינו היא, אם יש להכיר בחובת זהירות מושגית ביחסים שבין תנעמי למינרב וסולל בונה, בנסיבות שבהן הוא מוזמן לבצע עבודה בעבורן, למרות שאינו עובד שלהן. לענין זה מקובל עלינו כי:

'מהמסקנה שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו'... אכן, תנעמי לא היה עובד של מינרב או סולל בונה, אולם הוא ביצע עבודה עבורן, ויש להכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביניהם. על מינרב וסולל בונה מוטלת חובה כללית להבטיח את שלומו ובטחונו של כל אדם שהן צופות או צריכות לצפות שעשוי להיות מושפע מן המתרחש בשטח המבנה, בין אם הוא עובד ובין אם קבלן עצמאי ..."

חובת זהירות קונקרטית קיימת, אם בנסיבות המקרה, אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל (שם). בעניינו התנאי מתקיים: האחראי על התחזוקה במרכז הבהאי, שהוא שלוחו, צריך היו לצפות כי התובע עלול לפול מהגג  אם לא ינקטו אמצעי זהירות הולמים.

6.         עפ"י הראיות שלפני, המרכז הבהאי הפר את חובת הזהירות מאחר שלא נקט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את נפילת התובע מהגג. אין חולק כי התובע לא קיבל כל ציוד ביטחון לעלייה על הגג. התובע אף לא קיבל הנחיות באשר למקום המצאם של כל פתחי האור שעל הגג. אמנם האחראי על התחזוקה אמר לתובע ש"יזהר מפתח האור", אולם הוא התכוון לפתח האור אותו ראה גם התובע, שהיה צבוע ירוק, ולא ציין קיומו של פתח אור נוסף. פתח האור לא היה מסומן בדרך כלשהי ואף לא ניתן היה לראותו בשל הלכלוך שהצטבר על הגג (עמ' 3, 10 לפרוטוקול עדותו של התובע). עדות התובע בהקשר זה לא נסתרה ע"י הנתבעים. הנתבעים צירפו תמונות שצולמו לאחר האירוע ובו נראה הגג נקי ורואים כי צבעו של פתח האור אינו שונה מצבע האסבסט. אולם, מאחר שהתמונות צולמו לאחר האירוע הן אינן סותרות את גרסת התובע. הנתבעים לא העידו את אחראי התחזוקה שיכול היה למסור גרסה שונה משל התובע ועובדה זו פועלת לרעתם.

            אילו ננקטו אמצעי זהירות סבירים למניעת נפילה מן הגג, נפילת התובע היתה נמנעת.

7.         ב"כ התובע טוען אף לקיומה של הפרת חובה חקוקה, אולם לנוכח קביעתי בדבר קיומה של רשלנות, איני רואה צורך לדון בכך.

8.         חבות הנתבעת מס' 2:

            הנתבעת 2- מגדל חברה לביטוח בע"מ- הנה חברת הביטוח אשר ביטחה את המרכז הבהאי בביטוח אחריות צד שלישי. פוליסת הביטוח, אשר היתה תקפה במועד הרלוונטי, קובעת כי המתנדבים המועסקים ע"י המרכז הבהאי יחשבו כצד שלישי לצורך הביטוח. חבות זו של נתבעת 2 אינה עומדת במחלוקת.

אשם תורם :